פרשיות לך לך-וירא-חיי שרה – חוזר הביתה

כתבתי בעבר על הרצף של פרשיות העקידה, לידות מלכה ונחור (רבקה) ומות שרה במאמר הזה 1 פרשת לך לך – Model Based Aliyah Engineering

הרעיון העקרוני היא מחלוקת רבי לוי ורבי יוסי, בבראשית רבה, אודות הפסוק ב״חיי שרה״ – ״ויבא אברהם לבכות לשרה ולבכותה״. המחלוקת היא – מאיפה בא אברהם?

  • רבי לוי עושה חשבון ומסיק שאברהם הגיע מקבורת תרח, שכן לפי החשבון – תרח נפטר שנתיים לפני שרה (ולא בסוף פרשת נח לנוחות המיסקונספציה)
  • רבי יוסי מביא התפיסה היותר מוכרת עוד מהגננת שהוא כמובן הגיע מהעקידה ושרה נפטרה מעצם השמועה על מה שעשה.

להבנתי, המחלוקת במהותה הינה על תפקידה של הפיסקה על לידות מלכה ונחור ומיקומה בין העקידה למיתת שרה.

רבי לוי דורש מסדר הפסוקים להיות הגיוניים כרונולוגית ונסיבתית. רבי יוסי אולי רואה את הפיסקה כהצגת הדמויות ובעיקר הצגת רבקה והייחוס שלה. הרי אוטוטו ייפגשו עם עבד אברהם.

הסברנו שלפי רבי לוי – ניתן ללמוד על חומרת היישום של אברהם את ציווי ״לך לך״ – עזיבה מוחלטת של חרן ושל בית אביו. הוא לא הסתכל אחורה כמו אשת לוט. לא שמר על קשר. לא ידע מה קורה עם אחיו נחור. רק עכשיו, שהקפיצו אותו לירן להלוויה ולסידורי הקבורה של אביו, הוא מתעדכן מאחיו על קורות משפחת תרח בחרן ומגלה את כל השבט של נחור. לכן הפיסקה נכנסת כאן. לכן לא היה שם כששרה נפטרה.

נפגשתי השבת עם מדרש נוסף שאולי פותח פה פתח נוסף:

בראשית רבה, נ״ו, ט״ו

וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' שֵׁנִית, וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי (בראשית כב, טו טז), מַה צֹּרֶךְ לִשְׁבוּעָה זוֹ, אָמַר לוֹ הִשָּׁבַע לִי שֶׁאֵין אַתָּה מְנַסֶּה אוֹתִי עוֹד מֵעַתָּה וְלֹא אֶת יִצְחָק בְּנִי,

נסיון העקידה הינו נסיון אחרון. לא סתם אחרון ברשימה שאין אחריו עוד נסיון. אלא נסיון סופי. המבחן האחרון של התואר. אחריו מקבלים תעודה ואין עוד נסיונות. האם מדובר בקש ששבר את גב הגמל וגרם לאברהם להשביע את המלאך/הקב״ה – לא עוד? האם מדובר ברמה מסירות כזו שמתירה לאברהם לדרוש לסיים את התואר?

נחזור רגע לנסיונות וניזכר בנסיון הראשון… לפי מה שהסברנו – אברהם חייב לנתק מגע מבית אביו. ניתוק כל כך עמוק שלא ידע שבינתיים – בכל השנים האלה – נולדו לנחור ילדים ונכדים. לא הגיע לחתונות. לא שלח מתנות. ניתוק מגע מוחלט. זה היה נסיון שלא היה לו סוף. לך לך – לך ולך ולך והתרחק מבית אביך בתנועת התרחקות מתמדת.

אולי, בשבועה זו שמשביע אברהם – לא עוד – אין אתה מנסה אותי עוד מעתה – נפתח ומותר גם המגמה של התרחקות מבית אביו. אולי דווקא מכיוון שמיד לאחר העקידה אברהם חוזר לחאן, קובר את אביו ומתיידד עם אחיו (כל כך מתחבב ומתיידד שמיד בפרשה הבאה יכריע שרק משם יביאו אשה לבנו. משהו שם מאוד הרשים אותו), אולי דווקא מהחזרה המיידית הזו לחרן – מתגלה לנו עד כמה אברהם התגעגע. עד כמה הנסיון הראשון לא היה לו פשוט.

אברהם עוזב את ארצו, מולדתו ובית אביו – ואנחנו מתמקדים במסע.

האם נזכור אנחנו את שאברהם זוכר בכל צעד ושעל?

לא סתם ארץ – אלא ארצו

לא סתם מולדת – אלא מולדתו

לא סתם בית אבא – בית אביו

תמיד אביו. תמיד אחיו. תמיד הבית שאליו יתגעגע

ואף על פי כן – הלך בדרך השם

התהלך לפניו והיה תמים

פרשיות בראשית ולך לך – שלום וצדק – דין ורחמים

[מהלך שמסביר לחן מספר #3 – מי שרוצה – יכול לקפוץ ישר – לינק לשיר]

העברתי שיעור השבת (לך לך, תשפ"ז) בצהריים בקהילה שלנו – "תפארת מרדכי".
דף המקורות נמצא כאן – דף מקורות – אברהם – סיפור מקור

למדנו יחד את בראשית רבה, פרשה ל"ט – שם אמוראים שונים מנסים להבין את הרקע לבחירת אברהם – מה כח העל שלו? וממילא אולי להבין את ציווי ה"לך לך" הספציפי. המהלך עקב קצת אחר מהלך אחר שכתבתי עליו בעבר – פרשת לך לך – אברהם מתפחד והולך לו אבל הרחיב יותר על מגוון סיפור המקור.

באחד המקורות, טוען ר' עזריה בשם ר' אחא שכח העל של אברהם הוא – "אהבת צדק ותשנא רשע" ומוכיח כמובן מהעימות בין אברהם לקב"ה סביב סדום. ר' אחא מביא את אברהם כפי שמאתגר את הקב"ה על הדקות שבין שבועת מבול של מים למבול של אש.

המדרש, סוטה רגע מעיסוק בכוחות העל של אברהם ומביא את דברי רבי לוי שדורש את תעוזתו של אברהם ברמה עמוקה יותר:

אָמַר רַבִּי לֵוִי (בראשית יח, כה):
הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט,
אִם עוֹלָם אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֵין דִּין,
וְאִם דִּין אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֵין עוֹלָם,
וּמָה אַתָּה תּוֹפֵשׂ חֶבֶל בִּתְרֵין רֵאשִׁין,
אַתְּ בָּעֵי עָלְמָא וּבָעֵי דִינָא,
סַב לָךְ חָדָא מִנַּיְיהוּ,
וְאִם לֵית אַתְּ מְוַתֵּר צִבְחַר,
לֵית עָלְמָא יָכוֹל קָאֵים.

זו עוצמה בפשטותה. אברהם מציב בפני הקב"ה אולימטום. תנאי. חייבים לבחור. או דין. או עולם.

הדברים מהדהדים והתחברו לי עם מהלך שכתבתי עליו לאחרונה – פרשת בראשית – בראשית ברא דיינים בו סיכמתי שיעור שהעברתי לנשים בשבת נח הקודמת ושם, בסנהדרין ירושלמי פרק א', נפגשנו עם לשון דומה שהתכתבה עם דברי רבי לוי:

רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר.
מִצְוָה לְבַצֵּעַ (לעשות פשרה).
שֶׁנֶּאֱמַר אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם.
כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֱמֶת אֵין מִשְׁפַּט שָׁלוֹם.
יֵשׁ שָׁלוֹם אֵין מִשְׁפַּט אֱמֶת.
וְאֵי זֶהוּ אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשְׁפַּט שָׁלוֹם.
הֲוֵי אוֹמֵר. זֶה בִיצּוּעַ (=פשרה).

שוחחנו בשיעור אודות תפקיד הדיין והקשר בינו ובין הביטוי אלוקים.
פתחנו אפשרות בעקבות הנצי"ב, בפירושו העמק דבר, כי הקריאה של בראשית ברא אלוקים הינה בריאת דיינים – סדר, חוקים וטבע.

בשתי המקורות – הן במדרש רבה והן בירושלמי (אותו בית מדרש אמוראי ארץ ישראלי) – מוצג מתח שנדמה שאינו פתיר. צדק ודין מצד אחד. לעומת שלום וקיום העולם מצד שני.
איך פותרים את זה?

התאחדו להם המהלכים.
התלכדו הניצוצות לכדי אבוקה אחת.
ויצא לו שיר.

כאן המנגינה כבר ישבה לה באחורי הראש בפריטה אגבית שהייתי פורט כל פעם שהייתי יושב עם הגיטרה.
הפריטה החלה מתרגיל במודוסים ובהתאהבות ראשונה שלי במודוס הפריג'יאני.
פריטות E ו-F הצמודות עם קפיצה קלה ל-A ו- B ו-C – השרו כצפוי צליל טיפה מתוח ומזרחי.
הרגשתי שהסוגיה שלנו דורשת מתח ואינה זורמת כשיר סעודה שלישית על בסיס Am סטנדרטי.
מתח בין הדין והעולם
מתח בין ייקוב הדין את ההר ועשיית שלום
מתח בין צדק לשלום
ומתח בין הרצון של האלוקים לאור
ובין הכאוס המובנה של הטבע לאנטרופיה וחושך.

ובסופו של דבר, עלתה המחשבה, שזוהי בעצם מהותם של הדיינים האלוקים.
להגדיר אור ולהפריד בינו ובין החושך. לאו דווקא לבטל את החושך אלא לתת מקום, כשאפשר, לפשרה.

ואולי
הדרך של הקב"ה
לערב רחמים בעולם של דין
כדי שהעולם יוכל להתקיים
הוא להאציל את סמכות הדין
לבני האדם, שאכלו מעץ הדעת
שנהיו כאלוקים יודעי טוב ורע
בני אדם, שבעל כרחם – יערבו רחמים תוך ייצוג הדין של חוקי הטבע המקיים את העולם.
ובכך
יאירו אור.

מילות השיר כפי שליקטתי ועיבדתי מהמקורות הנ"ל:

  • [Verse 1 – בראשית רבה לט ]
    אִם עוֹלָם אַתָּה מְבַקֵּשׁ – אֵין דִּין,
    וְאִם דִּין אַתָּה מְבַקֵּשׁ – אֵין עוֹלָם,
    וּמָה אַתָּה תּוֹפֵשׂ חֶבֶל בִּתְרֵין רֵאשִׁין
    אַתְּ בָּעֵי עָלְמָא וּבָעֵי דִינָא
  • [Verse 2 – סנהדרין ירושלמי פרק א]
    כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֱמֶת – אֵין מִשְׁפַּט שָׁלוֹם.
    כָּל מָקוֹם שֶׁיֵשׁ שָׁלוֹם – אֵין מִשְׁפַּט אֱמֶת.
    אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם – זו פשרה
    רצה עולם – עִירֵב בו רחמים
  • [Bridge – שילוב התובנות]
    והייתם כאלוקים
    יודעי טוב וָרע
    ונקרב אל האלוקים
    ושפטו העדה
  • [Chorus- על בסיס העמק דבר]
    בראשית ברא אלוקים
    ברא אלוקים דיינים
    וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹקים יְהִ֣י א֑וֹר
    וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹקים יְהִ֣י א֑וֹר

להלן קישור לעיבוד ראשוני מאוד של השיר:

עולם ודין – גרסה 3